ברצלונה מזוהה כמעט אוטומטית עם אנטוני גאודי (Antoni Gaudí), אבל מי שרוצה להבין באמת את האדריכלות של העיר לא יכול להסתפק בסגרדה פמיליה (Sagrada Família), פארק גואל (Park Güell) וקאסה באטיו (Casa Batlló). מאחורי אחת התקופות האדריכליות המרתקות ביותר של ברצלונה עמד גם ליואיס דומנק אי מונטנר (Lluís Domènech i Montaner), אדריכל, אינטלקטואל, פוליטיקאי, מורה דרך רעיוני של המודרניזם הקטלאני ואחד האנשים שהפכו את ברצלונה ממטרופולין צפוף לעיר של חזיתות, סמלים, אור, קרמיקה, ברזל, זכוכית וצבע.
הכינוי "המתחרה של גאודי" עושה לו מעט עוול, כי דומנק אי מונטנר לא היה חיקוי, יריב צדדי או שם משני. הוא היה אדריכל בעל שפה ברורה, שונה מאוד מזו של גאודי: פחות מיסטית, פחות פראית, יותר רציונלית, יותר עירונית, ולעיתים אפילו יותר נגישה למטיילים שרוצים להבין איך האדריכלות בברצלונה התחברה לזהות קטלאנית, לתרבות עירונית, למוזיקה, לרפואה, לדפוס ולחיי הבורגנות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. שניים מהמבנים המזוהים ביותר איתו – ארמון המוזיקה הקטלאנית (Palau de la Música Catalana) ובית החולים סנט פאו (Hospital de Sant Pau) – הוכרזו יחד כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בשל הערך האוניברסלי שלהם כאבני דרך של המודרניזם הקטלאני.
למה דומנק אי מונטנר חשוב כל כך להבנת ברצלונה?
דומנק אי מונטנר נולד בברצלונה בשנת 1849 ופעל בתקופה שבה העיר עברה שינוי דרמטי: חומות העיר כבר נהרסו, רובע אישמפלה (Eixample) הלך והתפתח, המעמד הבורגני הקטלאני חיפש שפה אדריכלית שתייצג כוח, תרבות וזהות מקומית, והאדריכלים הגדולים של התקופה קיבלו הזדמנות לבנות לא רק בתים יפים, אלא הצהרות תרבותיות שלמות.
הייחוד של דומנק אי מונטנר הוא בשילוב בין יופי שימושי לבין סמליות עשירה. אצלו, בניין לא נועד רק להרשים מבחוץ. הוא נועד לעבוד נכון מבפנים. הוא חשב על תנועה, אור טבעי, אוורור, שימוש בחומרים, קשר בין אמנות לאדריכלות, ויכולת של המבנה לשרת את מי שנמצא בתוכו. לכן המבנים שלו מרגישים לפעמים כמו מוזיאון פתוח: פסלים, עיטורי קרמיקה, ברזל מחושל, ויטראז'ים, עמודים, קשתות ופרטים קטנים שיוצרים חוויה שלמה, אבל כמעט תמיד עם היגיון תכנוני ברור.
ארמון המוזיקה הקטלאנית (Palau de la Música Catalana) – אולם קונצרטים שהוא יצירת אמנות
אם צריך לבחור מבנה אחד שמסביר את דומנק אי מונטנר בצורה החזקה ביותר, זה כנראה ארמון המוזיקה הקטלאנית (Palau de la Música Catalana). המבנה נמצא באזור סנט פרה (Sant Pere), לא רחוק מהרובע הגותי (Gothic Quarter), והוא נראה מבחוץ כמעט צפוף בתוך הרחובות הצרים. אבל ברגע שמתקרבים אליו ומתחילים להרים את הראש, מבינים שמדובר באחד המבנים העשירים והנועזים בעיר.
ארמון המוזיקה נבנה עבור האורפאו קטאלה (Orfeó Català), מקהלה קטלאנית חשובה, והוא נועד לשמש בית למוזיקה, לשפה ולזהות הקטלאנית. זה לא רק אולם הופעות. זה מבנה שנועד לומר: התרבות הקטלאנית שווה ארמון. אונסק"ו מתארת אותו כמבנה פלדה מלא אור וחלל, המעוטר בידי אמנים מובילים של התקופה, ובעל ערך סמלי, אמנותי והיסטורי יוצא דופן.
הדבר שאסור לפספס כאן הוא האולם המרכזי. תקרת הזכוכית הצבעונית נראית כמו שמש הפוכה שיורדת אל תוך החלל, והאור הטבעי הופך את האולם למשהו נדיר בעולם אולמות הקונצרטים. רוב האולמות ההיסטוריים באירופה כבדים, כהים ומכובדים. כאן התחושה אחרת: צבעונית, פתוחה, חיה. מי שמגיע לסיור ביום מקבל חוויה אדריכלית ברורה יותר, ומי שמגיע לקונצרט בערב מבין את המבנה דרך המוזיקה, כמו שהתכוונו מלכתחילה.
טיפ ממוקד לביקור
לא להסתפק בצילום החזית מבחוץ. החזית יפה, אבל הלב האמיתי של המקום נמצא בפנים. אם יש לכם זמן רק למבנה אחד של דומנק אי מונטנר בברצלונה, זה המקום שבו כדאי להשקיע בסיור פנימי או בהופעה. החוויה הטובה ביותר היא להגיע בשעות אור, כשהוויטראז'ים והחלונות עושים את העבודה שלהם.
בית החולים סנט פאו (Hospital de Sant Pau) – כשאדריכלות נבנתה כדי לרפא
בית החולים סנט פאו (Hospital de Sant Pau), או בשמו המוכר כיום מתחם סנט פאו המודרניסטי (Recinte Modernista de Sant Pau), הוא אחד המקומות שבהם מבינים עד כמה דומנק אי מונטנר היה מתקדם לזמנו. זה לא מבנה יחיד, אלא מתחם שלם של ביתנים, גנים, מעברים תת-קרקעיים, חזיתות צבעוניות ופרטים אדריכליים שנועדו ליצור סביבת ריפוי.
כאן האדריכלות אינה רק קישוט. היא חלק מהרעיון הרפואי. אור, אוויר, מרחב ירוק, הפרדה בין מחלקות, תחושת כבוד לחולה – כל אלה היו חלק בלתי נפרד מהתכנון. אונסק"ו מדגישה כי בית החולים סנט פאו היה נועז גם בעיצוב וגם בעיטור, אך במקביל הותאם היטב לצרכים של החולים.
המתחם נמצא לא רחוק מהסגרדה פמיליה (Sagrada Família), ולכן הרבה מטיילים משלבים בין השניים באותו יום. זו החלטה חכמה, אבל חשוב לא לעשות את סנט פאו "על הדרך" בלבד. בעוד הסגרדה פמיליה מציגה חזון דתי עצום, סנט פאו מציג חזון אזרחי: איך עיר יכולה לבנות מקום ציבורי שמכבד את האדם.
מה לראות במקום?
הדבר הראשון שכדאי לשים לב אליו הוא הקומפוזיציה של המתחם. לא מדובר בבניין בית חולים אפור וקודר, אלא בעיר קטנה של ביתנים. החזיתות עשויות לבנים, קרמיקה, פסלים, קשתות ועיטורים, אבל כל ביתן מרגיש חלק משפה כוללת. כדאי להתבונן בפרטים של הגגות, בסמלים שעל החזיתות, בשילוב בין הצמחייה לבין המבנים, ובמעברים שמחברים בין חלקי המתחם.
טיפ ממוקד לביקור
הגיעו לסנט פאו לפני או אחרי ביקור בסגרדה פמיליה, אבל אל תתנו לקרבה ביניהם לגרום לכם למהר. זה מקום שצריך לפחות שעה וחצי כדי להבין אותו באמת. אם אתם מצלמים תוכן, זה אחד המקומות הטובים בברצלונה לצילומי אדריכלות בלי עומס תיירותי קיצוני כמו סביב גאודי.
בית ליאו מוררה (Casa Lleó Morera) – היהלום הפחות מדובר של פסץ' דה גראסיה
בית ליאו מוררה (Casa Lleó Morera) נמצא על פסץ' דה גראסיה (Passeig de Gràcia), באחד המקטעים האדריכליים החשובים ביותר בברצלונה. הוא חלק מ"גוש המריבה" המפורסם, לצד מבנים של אדריכלים גדולים אחרים, ובהם גם קאסה באטיו (Casa Batlló) של גאודי.
הבניין הזה הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו דומנק אי מונטנר עבד עם בית מגורים פרטי כאילו היה במה תרבותית. החזית שלו עשירה, אלגנטית, מלאה בפרטים, אבל פחות מתפרצת מקאסה באטיו. יש בה תחושת אצילות עירונית. אתר התיירות הרשמי של ברצלונה מתאר אותו כאחד המבנים המודרניסטיים המרשימים בעיר ואף כמעין גרסה משפחתית קטנה של ארמון המוזיקה הקטלאנית.
למה הוא חשוב?
בית ליאו מוררה (Casa Lleó Morera) עוזר להבין שהמודרניזם הקטלאני לא היה רק עניין של מבני ציבור. הוא חדר גם לבתים פרטיים של משפחות עשירות, שרצו להפגין טעם, מעמד ושייכות לתרבות החדשה של ברצלונה. אם גאודי לקח את הבית הפרטי לעולם כמעט פנטסטי, דומנק אי מונטנר לקח אותו לכיוון של תיאטרון עירוני מעודן, עשיר ומלא אומנות שימושית.
טיפ ממוקד לביקור
כשאתם הולכים לאורך פסץ' דה גראסיה (Passeig de Gràcia), אל תתמקדו רק בקאסה באטיו (Casa Batlló) ובקאסה מילה (Casa Milà). עצרו מול בית ליאו מוררה (Casa Lleó Morera), הביטו בחזית מלמטה למעלה, וחפשו את ההבדלים בין השפה של דומנק אי מונטנר לבין גאודי: פחות תנועה אורגנית, יותר קומפוזיציה אדריכלית, יותר עידון של מלאכות מסורתיות.
בית פוסטר (Casa Fuster) – מודרניזם יוקרתי בקצה גרסיה
בית פוסטר (Casa Fuster) הוא אחד המבנים האלגנטיים ביותר של דומנק אי מונטנר, ונמצא בקצה פסץ' דה גראסיה (Passeig de Gràcia), באזור שבו השדרה פוגשת את גרסיה (Gràcia). זהו מבנה שמרגיש פחות צבעוני מארמון המוזיקה ופחות עמוס מבית ליאו מוררה, אבל יש בו כוח שקט.
הבניין נבנה בראשית המאה ה-20 והיום פועל בו מלון יוקרה. לפי אתר התיירות של ברצלונה, זה היה המבנה האחרון של דומנק אי מונטנר בעיר, והוא עבד עליו בשנים 1908-1911 יחד עם בנו פרה דומנק אי רורה (Pere Domènech i Roura). מאז 2004 הוא משמש מלון יוקרה.
מה מיוחד בו?
בית פוסטר (Casa Fuster) מראה צד בוגר ומאופק יותר של האדריכל. פחות התפרצות של צבע, יותר אצילות של אבן, קווים ניאו-גותיים, פרופורציות חזקות ונוכחות עירונית מאוד ברורה. זה מבנה שלא צועק לתיירים, אבל מי שמבין אדריכלות יעצור לידו. הוא גם יושב בנקודה נהדרת למי שרוצה לחבר בין פסץ' דה גראסיה (Passeig de Gràcia), שכונת גרסיה (Gràcia) והמסלול הצפוני של העיר.
טיפ ממוקד לביקור
כדאי להגיע לאזור בשעות אחר הצהריים, לשלב סיבוב בגרסיה (Gràcia), ואז לעבור ליד בית פוסטר (Casa Fuster). גם אם לא נכנסים למלון, החזית והנוכחות של המבנה נותנות זווית אחרת על דומנק אי מונטנר: פחות "וואו" מיידי, יותר יוקרה אדריכלית שמבינים ככל שמתבוננים.
בית תומאס (Casa Thomas) – פנינה אדריכלית למי שאוהב לגלות מעבר למסלול הרגיל
בית תומאס (Casa Thomas) נמצא ברחוב מיורקה (Carrer de Mallorca) ברובע אישמפלה (Eixample), והוא אחד המבנים שכדאי להכיר אם רוצים לצאת מעט מהמסלול השחוק של האדריכלות בברצלונה. המבנה תוכנן עבור המדפיס ז'וזפ תומאס (Josep Thomas), ושילב במקור סדנת עבודה בקומת הקרקע ומגורים בקומה העליונה. אתר התיירות הרשמי של ברצלונה מציין כי למרות שינויים מאוחרים, עדיין ניתן לראות בו את המאפיינים המזוהים עם דומנק אי מונטנר.
למה כדאי לשים לב?
כאן כדאי להתמקד בחזית, בעיטורים, בקווים הניאו-גותיים ובתחושה שהבניין לא נועד רק להיות יפה, אלא גם לייצג בעל מקצוע, משפחה ועסק. זהו מבנה שמזכיר עד כמה אישמפלה (Eixample) הייתה מעבדה עירונית: בעלי מלאכה, תעשיינים, מדפיסים, סוחרים ומשפחות מבוססות השתמשו באדריכלות כדי לספר מי הם.
טיפ ממוקד לביקור
בית תומאס (Casa Thomas) מתאים למי שכבר ראה את המבנים הגדולים ורוצה להעמיק. לא מדובר בעצירה ארוכה, אלא בתחנה נהדרת במסלול רגלי אדריכלי באישמפלה (Eixample), במיוחד אם משלבים אותו עם מבנים נוספים של המודרניזם הקטלאני באזור.
בית ההוצאה מונטנר אי סימון (Editorial Montaner i Simón) – המקום שבו הדפוס פגש את המודרניזם
הבניין של בית ההוצאה מונטנר אי סימון (Editorial Montaner i Simón), שבו שוכן כיום מוזיאון טאפייס (Museu Tàpies), הוא אחד המבנים החשובים להבנת תחילת דרכו של דומנק אי מונטנר. הוא תכנן אותו עבור בית הוצאה לאור, והיום הוא משלב בין עבר תעשייתי, אדריכלות מודרניסטית ואמנות עכשווית. לפי מוזיאון טאפייס, המבנה תוכנן על ידי דומנק אי מונטנר עבור בית ההוצאה, והמוזיאון נפתח בו בשנת 1990.
מה הופך אותו למיוחד?
זה לא מבנה "מתוק" או מקושט במובן הקלאסי. הוא מראה את החיבור בין לבנים, ברזל, תעשייה ותרבות. זה חשוב במיוחד, כי המודרניזם הקטלאני לא עסק רק בבתים יפים. הוא נגע גם במפעלים, מוסדות, בתי דפוס, בתי חולים ואולמות מוזיקה. כאן רואים את האדריכל כאדם שחושב על עיר מודרנית, לא רק על חזיתות מצטלמות.
טיפ ממוקד לביקור
מי שמתעניין באמנות עכשווית יכול לשלב ביקור במוזיאון טאפייס (Museu Tàpies), אבל גם מי שלא נכנס פנימה צריך לעצור מול המבנה. שימו לב לפער בין המבנה ההיסטורי לבין הפסל שעל הגג – זו אחת הנקודות שבהן ברצלונה מחברת בין מודרניזם היסטורי לבין אמנות מאוחרת יותר.
טירת שלושת הדרקונים (Castell dels Tres Dragons) – ברצלונה של לפני גאודי התיירותי
טירת שלושת הדרקונים (Castell dels Tres Dragons) בפארק המצודה (Parc de la Ciutadella) היא מבנה חשוב במיוחד, כי הוא מחזיר אותנו לתערוכה העולמית של ברצלונה בשנת 1888, אחת מנקודות המפנה הגדולות של העיר. המבנה תוכנן כבית קפה-מסעדה עבור התערוכה, והוא נחשב לאחד הסימנים המוקדמים של המודרניזם הקטלאני. מוזיאון המדעים של ברצלונה מציין כי המבנה תוכנן על ידי דומנק אי מונטנר עבור התערוכה העולמית של 1888, ושימש לאורך השנים בין היתר לתחומי מדעי הטבע, זואולוגיה וגיאולוגיה.
למה הוא מרתק?
זהו מבנה עם נוכחות כמעט ימי-ביניימית, אבל החומרים והגישה מודרניים: לבנים חשופות, ברזל, קרמיקה, מגדלים וצורה שמרגישה גם כמו טירה וגם כמו מבנה ציבורי ניסיוני. הוא לא אלגנטי כמו בית פוסטר ולא מהפנט כמו ארמון המוזיקה, אבל הוא חשוב מאוד כדי להבין את הדרך של דומנק אי מונטנר ואת המעבר מברצלונה היסטורית לברצלונה מודרנית.
טיפ ממוקד לביקור
כדאי לשלב אותו עם טיול בפארק המצודה (Parc de la Ciutadella), שער הניצחון (Arc de Triomf) ואזור בורן (El Born). זה מסלול נוח, קליל ומדויק למי שרוצה לראות צד אחר של ברצלונה, פחות עמוס ופחות צפוי מהמסלול הקלאסי של גאודי.
איך לבנות מסלול יומי בעקבות דומנק אי מונטנר?
המסלול הטוב ביותר מתחיל בבוקר בבית החולים סנט פאו (Hospital de Sant Pau), כשהאור טוב והמתחם עדיין רגוע יחסית. משם אפשר ללכת או לנסוע לכיוון הסגרדה פמיליה (Sagrada Família), לא כדי להחליף נושא לגאודי, אלא כדי לראות את הדיאלוג בין שני ענקים שפעלו באותה עיר ובאותה תקופה. לאחר מכן כדאי להמשיך לפסץ' דה גראסיה (Passeig de Gràcia) ולראות את בית ליאו מוררה (Casa Lleó Morera) ואת בית פוסטר (Casa Fuster).
לקראת אחר הצהריים אפשר לרדת לכיוון מוזיאון טאפייס (Museu Tàpies) ובית ההוצאה מונטנר אי סימון (Editorial Montaner i Simón), ומשם להמשיך לארמון המוזיקה הקטלאנית (Palau de la Música Catalana). אם מצליחים לסיים את היום בהופעה באולם – זו הדרך הטובה ביותר לסגור את המעגל. כך לא רק רואים את המבנים, אלא מבינים את העיר דרך מוזיקה, רפואה, מגורים, תעשייה וזהות מקומית.
דומנק אי מונטנר מול גאודי – מה באמת ההבדל?
גאודי בנה עולם אישי מאוד. המבנים שלו נראים כאילו צמחו מתוך טבע, דת, פנטזיה וחזון כמעט בלתי אפשרי. דומנק אי מונטנר, לעומתו, בנה עולם ציבורי יותר. הוא לא פחות עשיר בפרטים, אבל הוא יותר עירוני, יותר מוסדי, יותר מחובר לתפקוד. אצל גאודי שואלים הרבה פעמים "איך הוא דמיין את זה?". אצל דומנק אי מונטנר שואלים "איך הוא הצליח לגרום לזה גם לעבוד וגם לרגש?".
זו בדיוק הסיבה שמטיילים רבים מגלים אותו רק בביקור שני או שלישי בברצלונה, אבל מי שמגלה אותו מבין פתאום שהעיר רחבה יותר מהסיפור המוכר. דומנק אי מונטנר הוא לא תחליף לגאודי. הוא המפתח להבנת ברצלונה כעיר תרבותית שלמה.
למי זה מתאים במיוחד?
המסלול בעקבות דומנק אי מונטנר מתאים מאוד לחובבי אדריכלות, צילום, עיצוב, היסטוריה עירונית, מוזיקה ותרבות קטלאנית. הוא מתאים גם למי שכבר היה בברצלונה ורוצה לחזור אליה מזווית פחות שחוקה. משפחות עם ילדים יכולות ליהנות במיוחד מסנט פאו (Hospital de Sant Pau) ומפארק המצודה (Parc de la Ciutadella), אבל ארמון המוזיקה (Palau de la Música Catalana) ובתי המגורים יתאימו יותר למי שמסוגל להקדיש תשומת לב לפרטים אדריכליים.
מיקום ודרכי הגעה בין המבנים המרכזיים
היתרון הגדול הוא שרוב המבנים החשובים של דומנק אי מונטנר בברצלונה נמצאים באזורים נוחים יחסית: סנט פאו (Hospital de Sant Pau) נמצא סמוך לסגרדה פמיליה (Sagrada Família), ארמון המוזיקה הקטלאנית (Palau de la Música Catalana) קרוב לרובע הגותי (Gothic Quarter) ולאזור בורן (El Born), בית ליאו מוררה (Casa Lleó Morera) ובית פוסטר (Casa Fuster) נמצאים על ציר פסץ' דה גראסיה (Passeig de Gràcia), ובית תומאס (Casa Thomas) נמצא באישמפלה (Eixample).
הדרך הנוחה ביותר היא לשלב הליכה עם מטרו ומוניות קצרות. מי שאוהב ללכת יכול להפוך את היום הזה למסלול עירוני מרתק, אבל כדאי לזכור שהמרחקים מצטברים. ההמלצה הפרקטית היא לא לדחוס את כל המבנים אם אתם רוצים להיכנס פנימה לסנט פאו ולארמון המוזיקה. עדיף לראות פחות, אבל להבין יותר.